Daf 59a
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי
Rachi (non traduit)
אמר לו רבי יוסי והלא כבר נאמר. במזבח שעשה משה במדבר שהיה בנוב וגבעון:
מַאי רַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא בַּיּוֹם הַהוּא קִידַּשׁ הַמֶּלֶךְ תּוֹךְ הֶחָצֵר וְגוֹ' כִּי מִזְבֵּחַ (שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה) קָטָן מֵהָכִיל דְּבָרִים כִּכְתָבָן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
Rachi (non traduit)
דברים ככתבן. שקדש את הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לרבי יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחושת קטן היה:
כִּדְאָמַר רָבָא מוֹדֶה הָיָה רַבִּי יְהוּדָה בְּדָמִים הָכָא נָמֵי מוֹדֶה רַב בְּדָמִים
Rachi (non traduit)
מודה רבי יהודה בדמים. דבעינן מזבח:
וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּעֱקַר מַקְטִירִין קְטֹרֶת בִּמְקוֹמוֹ
Rachi (non traduit)
מזבח שנעקר. במזבח פנימי קמיירי וקא סלקא דעתך הוא הדין לחיצון קשיא דרב אדרב דאמר לעיל כל הקדשים שנשחטו שם פסולין:
אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין וְלָא תָּרוֹצֵי קָא מְתָרְצַתְּ אֵימָא שֶׁנִּשְׁחֲטוּ
אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נֶהֱרַס הַמִּזְבֵּחַ נֶהֱרַס הָא אִיזְּקוּן לְהוּ
Rachi (non traduit)
אזקין להו. עד שלא נבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני להו בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם:
נהרס. משמע בימי נבוכד נצר היו:
Tossefoth (non traduit)
הא אזקינן להו. וגבי מומין תנן בבכורות (דף מא.) הזקן והא דאמר (באלה הדברים רבה) חיים כלכם היום קל וחומר מפרים שהתנדבו הנשיאים לשאת הארון במדבר שחיו עד שלמה שהקריבן לגבוה הוראת שעה היתה:
מֵיתִיבִי כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁהָיוּ עַד שֶׁלֹּא נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ וְאַחַר כָּךְ נִבְנָה הַמִּזְבֵּחַ פְּסוּלִין נִבְנָה דְּחוּיִין מֵעִיקָּרָא נִינְהוּ
Rachi (non traduit)
דחויין מעיקרא הן. שכשהוקדשו לא נראו שמע מיניה דחוי מעיקרו הוי דחוי ותקשה למאן דאמר לא הוי דחוי:
עד שלא נבנה. משמע קודם שלא בנאוהו בני הגולה:
Tossefoth (non traduit)
עד שלא נבנה המזבח. דחויין מעיקרא הן אלא עד שלא נפגם ונפגם ומשני לא תרוצי מתרצת לה. ותימה דא''כ משמע דפירכא קמייתא דחויין מעיקרא הוו ואפילו לר' יוחנן ואמאי והא ר' יוחנן סבר גבי בהמה של ב' שותפין (קדושין דף ז.) דחוי מעיקרא הוי דחוי ועוד תקשי ליה ממתני' דמי שהיה טמא (פסחים דף צז:) המפריש נקבה לפסחו דקאמר דחוי מעיקרו הוי דחוי ויש לומר דהתם אין בידו לתקן מיקרי דחוי כדפרישית פ''ק (לעיל זבחים דף יב:) אבל הכא בידו לתקן המזבח ולכך משמע ליה הכא דכ''ע לא הוי דחוי מידי דהוה אמחוסר זמן בגופו ובבעלים כגון יולדת זב ומצורע שהפרישו קרבנם קודם זמנם ה''נ מפריש קרבנו להקריב לכשיבנה בהמ''ק והוי כמחוסר זמן ולא חשיב נדחה וכן מוכח לקמן פ''ב (זבחים דף קיד.) דחובות שהקדישן בגלגל לגבי שילה היו מחוסר זמן וקרבי בשילה דלא אמרינן דחויין הן וקשה לי דבפ''ק (לעיל זבחים דף יב.) פריך לבן בתירא פסח היכי משכחת לה אי אפרשי' בצפרא דחוי מעיקרא הוא שאינו ראוי לשלמים לבן בתירא הואיל ומקצתו הוא ראוי לפסח בחצות מה בכך כיון דבידו להשהותו עד חצות למה לא יהא כשר כמו מקדיש אותו לאחר שחיטת בנו שראוי למחר ומקדיש בגלגל חובות שכשרין בשילה. ברו''ך. וא''ת אכתי כיון דהוי כמחוסר זמן כי ליכא מזבח דפריך דחויין מעיקרא הן אמאי אמר ר' יוחנן בפ' השוחט והמעלה (לקמן זבחים דף קז:) דהמעלה בזמן הזה בחוץ חייב דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא הא אינו ראוי לפתח אהל ותנן נמי פרק בתרא (לקמן זבחים דף קיב:) אותו ואת בנו ומחוסר זמן בחוץ אינו אפילו בלא תעשה לרבנן ואם כן לרבי יוחנן אמאי מחייב משום שחוטי חוץ ותו הא עדיפא מינה אמרינן ביומא פרק שני שעירי (יומא דף סג.) דשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור דאינו ראוי לפתח אהל מועד דמחוסרי מעשה וכ''ש זה ועוד אמרינן בפ''ק דמס' ע''ז (דף יג:) דאם הקדיש והחרים והעריך ' בזמן הזה בהמה תעקר דהיינו נועל דלת בפניה והיא מתה מאליה כדאיתא התם ופריך ונישחטינהו מישחט ופי' בקונטרס משום שחוטי חוץ לא מחייב דמיירי בקדשי בדק הבית דאין חייבין משום שחוטי חוץ כדמוכח לקמן (זבחים דף קיג:) ובפרק שני שעירי (יומא דף סג:) וקשה דאי בקדשי בדק הבית מאי פריך ונישוייה גיסטרא ומשני מפני שנראה כמטיל מום בקדשים וליכא למימר דיש איסור מטיל מום אף בבהמה תמימה לקדשי בדק הבית כדאמר המתפיס תמימים לבדק הבית אינן יוצאין מידי מזבח לעולם דהיינו מדרבנן משום קנס כדמוכח פרק המנחות והנסכים (מנחות קא.) דקאמר משום דלא שכיחי תמימים תקנו שיהיו למזבח לכך נראה דמיירי בקדשי מזבח ולא מחייבי משום שחוטי חוץ משום דאינו ראוי לפתח אהל מועד או משום דהוי דחוי או משום דמחוסר זמן ודוחק לומר דההיא דמס' ע''ז כמ''ד הותרו הבמות דהא סתם מתניתין לקמן (זבחים דף קיב:) דירושלים אין אחריה היתר ובפ''ק דמגילה (דף י.) פריך מינה לר' יוחנן דאמר שמעתי שמקריבין בבית חוניו ונראה לתרץ דר' יוחנן דמחייב לקמן מעלה בחוץ מיירי בהעלאת קטרת דלא מחוסר מעשה כדאמר בשמעתין מזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו א''נ בהעלאת מנחה שקמצה בכלי שרת בפנים אע''פ שאין בית דאזבחים דוקא בעי מזבח כדכתיב וזבחת עליו וניחא השתא הא דנקט ר' יוחנן מעלה בזמן הזה ולא נקט שוחט בזמן הזה ואין לתרץ דר' יוחנן כרבי יהודה דשרי להקטיר ברצפת העזרה דלא מיסתבר דלישרי רבי יהודה בשעה שהמזבח פגום אלא בשעה שהמזבח כשר ועוד יש לתרץ דלקמן ר' יוחנן מיירי כשבנה המזבח במקומו והעלה בחוץ כיון דקדשי לעתיד לבא וההיא דפ''ק דע''ז (דף יג:) יש להקשות בקדשי בדק הבית אמאי נועל דלת בפניה לרבא ונשחטיה או נשוייה גיסטרא אלא פי' רבינו הקדוש דמדרבנן אסור להטיל בהם מום גזירה אטו קדשי מזבח כדאמר בראשית הגז (חולין דף קלה.) דקדשי בדק הבית אסורין בגיזה ועבודה גזירה אטו קדשי מזבח וא''כ יש ליישב פי' רש''י דפריך בקדשי בדק הבית ונשחטיה משחט ונשוייה גסטרא ומשני נראה כמטיל מום דאסור גזרה אטו קדשי מזבח וא''ת מאי טעמא פטרינן שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל בחוץ (לעיל זבחים דף נה:) והלא בפנים כי האי גוונא אם עלו לא ירדו לפי מה שפי' הקונטרס לקמן קודם שיעמידו לוים את המשכן ולאחר שפרקו לוים את המשכן דשלמים דוקא בעי פתיחת דלתות ההיכל ולא שאר קדשים וכיון דשאר קדשים כשרין א''כ שלמים נמי אם עלו לא ירדו וחייב בחוץ כמו הלן והיוצא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו דחייב עליהן בחוץ הואיל ומתקבל בפנים וי''ל דהתם מיירי בהעלאה דכיון שהשחיטה נעשית בפנים כהלכתה מיחייב בהעלאה כיון דמתקבל בפנים אבל הכא דאין השחיטה כהלכתה לא ואפילו אם תימצי לומר דפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן בחוץ חייב הבהמה ראויה לפנים לכתחילה אבל אלו קדשים אינן ראויין לפנים לכתחילה:

וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה פְּסוּלִין בְּמַאי פְּלִיגִי רַב סָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים אֵינָן נִדְחִים וְרַבִּי יוֹחָנָן סָבַר בַּעֲלֵי חַיִּים נִידְחִין
Rachi (non traduit)
אחד זה ואחד זה. בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושין באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין:
שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ וְכִי עָלָיו אַתָּה זוֹבֵחַ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא שָׁלֵם וְלֹא כְּשֶׁהוּא חָסֵר אָמַר הַיְינוּ קְרָא דְּאִישְׁתְּמִיט לֵיהּ לְרַב
Rachi (non traduit)
כשהוא שלם. והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר:
Tossefoth (non traduit)
וכי עליו אתה זובח. אע''ג דלעיל דרשינן עליו ממש הכא דייק משום דוזבחת עליו משמע שמצוה לזבוח עליו וכן לקמן (זבחים דף ס.) גבי ואכלוה מצות אצל המזבח משמע שמצוה אלא כשהוא שלם ולא כשהוא חסר:
אָמַר רַב מִזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם פְּסוּלִין מִקְרָא הוּא בְּיָדֵינוּ וּשְׁכַחְנוּהוּ כִּי סְלֵיק רַב כָּהֲנָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי דְּקָאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי מִנַּיִן לַמִּזְבֵּחַ שֶׁנִּפְגַּם שֶׁכָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁנִּשְׁחֲטוּ שָׁם פְּסוּלִין
Rachi (non traduit)
שנשחטו שם. בעזרה:
מִזְבַּח הָעוֹלָה וְגוֹ' מִזְבֵּחַ בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא כִּיּוֹר בְּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד הֵיכָן הָיָה נוֹתְנוֹ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם
Rachi (non traduit)
ה''ג בת''כ ובמס' מדות ומדמצריך ליה רבי יוסי הגלילי למשכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מיניה דכוליה מזבח בצפון קאי ולפיכך על כרחו הוא מושכו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח א''א שלא יפסיק בינו ולפתח כדמפרש ואזיל:
היכן היה נתון משוך קימעא. מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח:
מַאן תַּנָּא דִּפְלִיג עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר צָפוֹנָה שֶׁיְּהֵא צָפוֹן פָּנוּי מִכְּלוּם וַאֲפִילּוּ מִן הַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
בדר''א. גרסינן פנוי מכלום:
מאן תנא דפליג כו'. ואומר כוליה בדרום קאי:
אָמַר קְרָא צָפוֹנָה שֶׁיְּהֵא צָפוֹן פָּנוּי מִכֵּלִים
Rachi (non traduit)
שיהא פנוי מכלים. גרס הכא וכיור כלי הוא:
צפונה. מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:
Tossefoth (non traduit)
שיהא צפון פנוי מכלים. אפילו מן המזבח צריך לדקדק במתני' דמדות (דף לג) שלא תקשה דרבי אליעזר בן יעקב ס''ל הכא כוליה מזבח בדרום קאי ובפ''ק דיומא (דף טז.) מוקמינן מתני' דמדות כר''א בן יעקב:
פנוי מכלים. אע''פ שמזבח שעשה משה (אינו פנוי) [כלי] היה כדאמר דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מבנין משאר כלים קאמר דצפונה אמזבח קאי ואע''פ שהיה בצפון ננסין וקלונסות ושולחנות מסתמא הא דאמרה תורה פנוי מכלום משום שחיטה הוא והני צורך שחיטה נינהו:
וְנוֹקְמַהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַצָּפוֹן בְּבֵין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ
כִּי נָמֵי מוֹקְמַתְּ לַהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַצָּפוֹן הָוֵה לֵיהּ בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
קסבר קדושת היכל כו'. ואינו רשאי להפסיק בין פתח אולם ולמזבח וכי מוקמת ליה מכותל היכל ולצפון ה''ל מפסיק בין אולם ולמזבח:
ונוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון. בסתימת כותל ההיכל במזוזת צפונית ולצפון:
וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הָאוּלָם וְהֵיכָל חֲדָא הִיא נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן
Rachi (non traduit)
וא''נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא. ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:
אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון. קאי ודרומו של מזבח כולה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין מזבח לפתח:
אִי נָמֵי קָסָבַר חֶצְיוֹ בַּצָּפוֹן וְחֶצְיוֹ בַּדָּרוֹם נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
ואי נמי קסבר חציו בצפון כו'. יש לו ט''ז אמה בדרום צא מהן ה' אמות של פתח עדיין יש לו מקום י''א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל דרום:
וְאִי נָמֵי קָסָבַר קְדוּשַּׁת הֵיכָל וְאוּלָם חֲדָא הִיא נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל אוּלָם וְלַדָּרוֹם בְּבֵין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום. דה''ל אכתי כבין האולם ולמזבח דכיון דכותל אולם ככותל היכל קרי ביה בין אהל מועד ולמזבח ומיקיימי קראי שפיר:
וא''נ סבר קדושת אולם והיכל חדא היא. ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתחו של אולם:
מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּדָרוֹם קָאֵי נוֹקְמֵיהּ מִכּוֹתֶל הֵיכָל וְלַדָּרוֹם בֵּין אוּלָם לַמִּזְבֵּחַ
Rachi (non traduit)
לוקמיה מכותל היכל ולדרום. כלומר משמתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהיינו בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה' אמות לדרום:
אי כוליה בדרום. הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד היכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם:
דמאי קסבר. שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:
the altar of burnt-offering [before the door of the tabernacle of the tent of meeting]. (1) [it follows that] the altar was at the door of the tent of meeting, while the laver was not at the door of the tent of meeting. Where then was it [the laver] placed? Between the Ulam and the altar, slightly toward the south. Now what does he hold? If he holds that the whole altar stood in the south, let it be placed southward from the wall of the Hekal, [for that would be] between the Ulam and the altar? And even if he holds that the sanctity of the Ulam and that of the Hekal are one, let it be placed southward from the wall of the Ulam, [for that would still be as] between the Ulam and the altar? Or if he holds that half was in the north and half in the south, let it be placed southward from the wall of the Hekal, between the Ulam and the altar? And even if he holds that the sanctity of the Ulam and that of the Hekal are one, let it be placed southward from the wall of the Ulam, this being between the Ulam and the altar? Hence it must surely be that he (2) holds that the whole altar stood in the north. Then let it be placed between the altar and the Hekal northward? — He holds that the sanctity of the Hekal and Ulam is identical. (3) Then let it be placed northward from the wall of the Ulam, when it would be between the Ulam and the altar? — Scripture saith, northward, which means that the north must be free from vessels. (4) Which Tanna disagrees with R. Jose the Galilean? (5) — R. Eleazar b. Jacob. For it was taught: R. Eleazar b. Jacob said: ‘Northward’ [intimates] that the north must be free from everything, even from the altar: Rab said, If the altar was damaged, all sacrifices slaughtered there are unfit. We have a text to this effect, but have forgotten it. When R. Kahana went up, (6) he found R. Simeon b. Rabbi teaching in R. Ishmael b. R. Jose's name: How do we know that all the sacrifices slaughtered at a damaged altar are unfit? Because it is said, And thou shalt sacrifice thereon thy burnt-offerings and thy peaceofferings:7 now, do you then sacrifice on it? (8) Rather, [it means:] when it is whole, and not when it is defective. Said he: That is the text which eluded Rab. But R. Johanan maintained: In both cases they are unfit. (9) Wherein do they disagree? — Rab holds: Live animals cannot be [permanently] rejected; while R. Johanan holds: Live animals can be [permanently] rejected. (10) An objection is raised. All the sacred animals which were before the altar was built, (11) and then the altar was built, are unfit. (12) [Now before] it was built, they were rejected ab initio? (13) — [Say] rather: before it was razed. (14) ‘[Before] it was razed?’ But they [the animals] would be too old! (15) Rather [it means] [the animals which were consecrated] before the altar was damaged, and then the altar was damaged, are unfit! (16) — Now, did you not emend it? Then read, which were slaughtered. (17) But surely R. Giddal said in Rab's name: If the altar was removed [from its place], the incense was burnt on its [the altar's] site? (18) — Even as Raba said, R. Judah agrees in respect of the blood, (19) so here too. Rab agrees in respect of the blood. (20) What [statement of] R. Judah [is referred to]? — It was taught: The same day did the king hallow the middle of the court that was before the house of the Lord... because the brazen altar that was before the Lord was too little to receive the burnt-offering, and the mealoffering and the fat of the peace-offerings: (21) this is meant literally: (22) these are the words of R. Judah. Said R. Jose to him:

(1). Ibid. 6.
(2). R. Jose the Galilean.
(3). So Rashi. The reading varies in different texts, v. Sh. M.
(4). And the laver is a vessel.
(5). Maintaining that the whole of it was in the south.
(6). To Eretz Israel.
(7). Ex. XX, 21.
(8). Surely not. The sacrifice was slaughtered at the side of the altar.
(9). All animals in a state of consecration while the altar was damaged are unfit, whether slaughtered while it was actually damaged, or after it was repaired.
(10). V. supra 12a. When the altar became damaged these animals were rejected, since they could not be sacrificed then. The controversy is whether this rejection is permanent or not.
(11). The altar in the second Temple.
(12). I.e., if they were consecrated before the altar was actually built.
(13). At the very moment that they were consecrated they were unfit, since there was as yet no altar, and in this case there is a view that the animals do not become permanently rejected, v. Kid. 7a.
(14). I.e., the animals consecrated before the altar in the first Temple was destroyed might not be offered when that in the second was built.
(15). By the time that that in the second was built.
(16). Even if slaughtered after it is repaired. This contradicts Rab who declares fit sacrifices offered after the altar had been repaired.
(17). Since you must emend the text in any case, emend it to: all the animals which were slaughtered while the altar was damaged.
(18). This refers to the inner altar, and it is assumed that the same applies to the outer altar. When it is removed it is as damaged, and so Rab is self-contradictory.
(19). The sprinkling of the blood requires an altar.
(20). His ruling applies only to incense, but he agrees that the blood must be sprinkled on a whole altar.
(21). I Kings VIII, 64.
(22). Lit., ‘the words are as written’. — I.e., Solomon sanctified the whole of the pavement to serve as an altar, to permit the burning of the limbs, etc., upon it.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source